יום שלישי, 18 בפברואר 2014

על הצלחה כישלון ומה שבינהם

אחד הסיפוקים הגדולים שלי הוא לחוש את תחושת ההצלחה והמסוגלות אצל תלמידי המתוקים,
לכן בכל שיעור אני  מספקת להם הזדמנויות לחוות הרגשה זו .
כיף אמיתי זה כאשר הם רצים אלי ״הצלחתי״!!
בשמחה אמיתית מכל הלב כמו שרק ילדים יכולים (אגב ילדים זה לא רק גיל פיזיולוגי יש אנשים שזה הגיל הפסיכולוגי שלהם עיין ערך החתומה מטה).
לאחרונה נתקלתי במצבים קיצוניים -  מצד אחד של החדר קריאות השמחה, ההצלחה וההישג ומהצד השני בכי ודמעות של תיסכול וייאוש. מתברר כי לכל מטבע יש שני צדדים....וכמו שהשמחה של הקטנטנים אמיתית ומלאה כך גם העצב על חוסר ההצלחה. 
אז מה עושים? נמנעים ממשימות מסויימות? מעוותים את המציאות?
בוודאי שלא.
כולנו יודעים שהחיים לא מושלמים! יש עליות, יש ירידות, יש מישור.
ככל שנקדים ונתווך  לילדים איך להתייחס למצבים אלה כך נקל עליהם את ההתמודדות. 
אז מתייחסים,  מאפשרים זמן, שוטפים פנים ומנסים שוב.
נותנים דוגמאות רלוונטיות ״גם מסי לא תמיד מבקיע״.  ״גם אני לא תמיד קולעת״ ,
נותנים טיפים להצלחה ומשבחים על ההתמדה וההשקעה!!
לעיתים הילדים צוחקים כשהם רואים ילד שלא הצליח במשימה או משחק. 
מדהים לראות עד כמה מהר הם משנים את 
ההתייחסות כאשר הם לומדים ומבינים שזה לא נעים.
אני תמיד אומרת למי שלא הצליח ״לא נורא בפעם הבא תצליח״
והילדים חוזרים אחרי כמו התוכי בפרסומות של בזק בינלאומי

חשוב לשים לב כי התופעה ידועה
ומוכרת בסביבות גיל 5 שאז הילדים יותר תחרותיים. 
ילדים צעירים יותר לוקחים יותר בקלות.

והכי חשוב לעודד לעודד ולעודד להמשיך לנסות ולהגיע לחוויה של תחושת ההצלחה , היא שנותנת לנו את הכוח להמשיך. 


יום רביעי, 5 בפברואר 2014

מרגש עד דמעות

יש רגעים בחיים שלא שוכחים. רגעים שלמענם הכל שווה. שלידם הכל קטן. רגעים מרגשים. רגעים גדולים המחיים.
היום היה לי רגע כזה.
שיעור אחרון להיום. היה יום יפה, השמש זרחה, השיעורים היו מוצלחים. הכל זרם על מי מנוחות ולא הייתי מוכנה לסערה הרגשית שהגיעה משום מקום.
צהרון מקסים, גילאי 3-4 , שיעור כיף, למדנו על שיווי משקל.
בסיום השיעור ההורים באים לאסוף את הילדים כך שיוצא לי קצת לפטפט איתם.
נכנסת אחת האמאות החביבות והמתעניינות. היא תמיד שואלת בחשש איך התנהג הבן שלה? ואני עונה בעדינות את אשר קרה באמת. היו לו קצת קשיים, לא תמיד פעל לפי הכללים, הרים יד על חבר... אני מעדנת ומשתדלת לא לצער אותה ניכר כי השאלה הזו מכבידה עליה.
היום היתה תפנית חדה בעלילה. כאשר שאלה האם על התנהגות בנה ענינו יחד גננת הצהרון ואני שהיום היה נהדר שהבן שלה התנהג למופת וגם השתתף בכל התרגילים והמשחקים בחוג הוספתי בשמחה.
לפתע ראיתי דמעות זולגות מעיניה. היה זה בכי של אושר, של הקלה, של שחרור, של תקווה. 

הרגשתי את הבכי הזה ורציתי לבכות יחד איתה.

יום ראשון, 2 בפברואר 2014

ספורט זה כיף – חוג תנועה לגיל הרך

מטרת החוג: להקנות לילדים צעירים את האהבה לספורט ותנועה על מנת  שיגדלו לעסוק בספורט כתחביב או כמקצוע.
בחוג נתרגל את מיומנויות הבאות:
מיומנויות ההתקדמות: הליכה, ריצה, דהירה, קפיצה, גלגול.
מיומנויות מוטוריות: שיווי משקל , קואורדינציה.
מיומנויות הכדור: זריקה, תפיסה, גלגול, מסירה, בעיטה, קליעה.

מיומנויות קוגנטיביות ומיומנויות רגשיות.
דרך הפעולה : ציוד מגוון ומגרה לתנועה , משחקים, משימות מאתגרות.

למי מיועד החוג?
גילאי 3-4
גילאי 4-5
גילאי 5-6

בקרוב גם במודיעין

באהבה,
" אירית הספורטאית "


יום רביעי, 1 בינואר 2014

חוג תנועה לקטנטנים ,החורף – עננים מעניינים!

היום למדנו על החורף – עננים מעניינים!

אם לעננים היו ידיים,
הם היו מדגדגים את השמיים.
אם לעננים היו רגליים,
הם היו קופצים אחת ושתיים.
אם לעננים היה פה,
הם היו מספרים שהעולם יפה!

שחקנו עם העננים. הנחנו על איברי הגוף השונים , שמנו את העננים בשמיים , זזנו עם העננים והחבאנו אותם. שינינו לעננים את הצורה כי לעננים יש כל מיני צורות...
זרקנו את העננים לשמיים.
ניערנו את השמיים (מצנח) והעננים קפצו.

רקדנו לצלילי שירי חורף.
חורף נעים לכולם.

באהבה,

" אירית הספורטאית "

יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

הנרות והחנוכיה


היום פעלנו ולמדנו על חנוכה – הנרות והחנוכיה.                                          
ראינו שבגוף שלנו יש איברים צרים וארוכים הדומים לנרות (כמו היד, הרגל, הגוף כולו בעמידה צרה).
הסתובבנו במרחב כמו נרות ואף קיבלנו שלהבות.
התחבאנו מאחורי השלהבת והחבאנו את השלהבת מאחורינו. הרמנו את השלהבות גבוה, גבוה והורדנו נמוך, נמוך. הסתובבנו עם השלהבות.
את השלהבות הנחנו על איברי גוף שונים והשתדלנו שהן לא תיפלונה ולא תיכבנה. התקדמנו עם השלהבות בצורות התקדמות שונות (קדימה , אחורה , עמידת 6).
       
השחלנו את השלהבות על החנוכיה וזו היתה שמחה גדולה.


עוד מעט חג שמח
" אירית הספורטאית "  

יום שני, 30 בספטמבר 2013

לגדול ברוח ספורטיבית



לגדול ברוח ספורטיבית

הכל התחיל בגן אלון (שם בדוי) בשיעור על שמות איברי הגוף ותפקידם. אחרי סקירה כללית של שמות האיברים ראש, בטן, כתפיים, מותניים, התמקדנו בידיים. שאלתי את הילדים: "אלו פעולות אנו עושים בעזרת הידיים?" אחד הילדים העביר את אצבעו באויר במהירות . מדובר היה בילד בן 4.
אני ציפיתי לתשובות כגון: בונים מגדל, חופרים בור, מבשלים, אוכלים. לזה לא ציפיתי. התשובה חזרה על עצמה בגנים נוספים ואז נפל לי האסימון, מדובר בדור אחר, דור חדש, דור טכנולוגי, דור שיכול לחיות חיים שלמים בעזרת מכשיר מאוד קטן שלא דורש הרבה תנועה. 
ואז החלטתי שהייעוד שלי בחיים הוא לגדל ילדים ברוח ספורטיבית.
מה זה אומר? זה אומר לגדל ילדים שאוהבים את התנועה, שרגילים לנוע  ועוסקים בספורט על בסיס קבוע.
האמת היא שהמשימה די פשוטה. ילדים נולדים עם הסקרנות לנוע ולגלות מקומות חדשים הם פעילים ועירניים. מרגע שהילד מגלה את התנועה הוא משתמש בה ויעידו על כך הורים לבני שנה – שנתיים שמרגע שילדם למד ללכת גם הם נכנסו לכושר.
האתגר הוא לשמור על הרוח הספורטיבית של הילדים. לדאוג לכך שהילד עד גיל 5  יהיה פעיל 180 דקות ביום. (ע"פ ההמלצות של ארגוני הבריאות בארה"ב , קנדה, אנגליה ואוסטרליה).
איך עושים זאת?
האחריות נחלקת ל 2 . כאשר הילד בגן עלינו כהורים לוודא שבגן יש מספיק מרחב לתנועה ושהצוות מעודד כמה שיותר פעילות. הדבר נכון מאוד גם לקטנטנים שימו לב שהילד לא כל הזמן בסל קל.
כאשר הילד חוזר הביתה חשוב מאוד להקדיש שעה לתנועה אם זה בבית או בחוץ. להפעיל את הילד, לאתגר אותו לתת לו לטפס ,לזחול , לרוץ .


אז מה לעשות? הנה מספר הנחיות:
1. הנחו את הילד לשנות את כיווני התנועה, לנוע אחורה, הצידה.
2. שנו את המרחב ותנו לילד אפשרות לתכנן את התנועה.
3. אם הילד כבר הולך , עודדו אותו לזחול לפחות פעם ביום (תופסת חתולים) כך הוא יחזק את הידיים ובעיקר את שורש כף היד.
4. עם ילד בוגא אפשר לעשות הליכת מריצה (זכרו לאחוז בבירכיים של הילד ולא בקרסול על מנת למנוע הקשתה של הגב).
5. הכי חשוב לפעול יחד איתם. דוגמא אישית יעילה יותר מכל מילת עידוד שקיימת.

בהצלחה
" אירית הספורטאית "